היי שקד,
בדיוק ראיתי את הסרט עליך והבנתי שאני רוצה לומר לך שלום, לפחות פה.
אני זוכר כשתומר סיפר לי, אני זוכר שלא האמנתי. חזרתי מטיול גדול משלי , קלטתי דברים על הנפש שלי ומה שקרה איתך ישב לי בנפש, והתחבר וחירבן הרבה דברים שחשבתי.
היית קול בנאדם, אחד היותר קולים. כל כך קול שלפעמים היית מעצבן, אבל תמיד מחליק את העניינים בסוף, תמיד מעדיף חברות מאשר איזה משהו כבד שיישאר באויר.
אני זוכר אותנו לומדים למבחנים במתמטיקה ביחד, שומעים בלופ, משום מה, את תופעת דופלר והליפול על גן עדן שלהם. כל הזמן נענו בין רצון להפסיק להבנה שצריך לתת בראש כי שנינו נכשלים ושנינו יכולים יותר.
אני זוכר חמשירים שכתבנו יחד, אחד מהשיאים של התיכון בשבילי. היו לך כמה יציאות שהוציאו את הקנאי שבי. וציורים, אני זוכר ציורים, ובדיחות, ובגרות בתיאטרון.
כל כמה חודשים אני מוצא את עצמי כותב בגוגל את השם שלך, לראות , להיזכר. איזה עסק חרא, תמיד חשבתי. ואז ראיתי את הסרט וקלטתי שהיית קול עד הסוף. קטע.
הלוואי שהיית פה. הייתי שמח לתת לך כיף. שאף פעם לא תפשיר עופות כל הלילה, אמן שטוב לך. אסי.